היפראקטיביות , חומרים משמרים וחומרי צבע במזון

היפראקטיביות בילדים – והקשר לחומרים משמרים וחומרי צבע במזון:

במחקר ראשון שבדק ילדים בני שלוש מהאוכלוסייה הכללית, ניבדק הקשר בין תבחיני עור לרגישות, התנהגות היפראקטיבית וחשיפה למגוון חומרי צבע ושימור במזון.
החוקרים לא מצאו קשר על סמך התוצאות בין ההתנהגות לחשיפה לחומרי צבע וחומרים משמרים במזון.
מחקר אחר, בדק הערכה סובייקטיבית של ההורים להתנהגות ילדם, על סמך דיווח מה קיבלו הילדים לאכול. קבוצה אחת קיבלה ירקות ופירות והשניה דברי מתיקה עשירים בסוכר וצבעי מאכל. להורים דווח ההיפך ממה שנעשה בפועל. למרבה הפלא, ההורים בקבוצה שקיבלה ירקות ופירות וסברו שהילדים קיבלו ממתקים דיווחו בשיעור גבוה על התנהגות בעייתית, למרות שלא היה לכך בסיס.

התגובות למחקרים טענו שחסרה פה התייחסות לבעיה הספציפית - היפראקטיביות. לפיכך יזמו החוקרים מחקר נוסף חדש על ילדים בגילאי שמונה ותשע. במחקר (שפורסם בעיתון המוביל Lancet על ידי McCann) נבדקו ילדים המוגדרים כסובלים מהיפראקטיביות. ילדים אלו נחשפו למגוון חומרי שימור וצבע, בכמות מתאימה לחשיפה יומית ממוצעת בתפריט, למשך שבוע ימים. המחקר בוצע בשיטה המדויקת ביותר המוכרת של חשיפה כפולה לכל נבדק (crossover). כלומר במשך שבוע נחשפו לחומרי השימור והצבע, ובמשך שבוע שני נמנעו מהם. מדדי ההתנהגות נבחנו על ידי החוקרים, המורים והורי הילדים.
המחקר הראה שינוי מובהק סטטיסטית בהתנהגות ורמת היפראקטיביות בהתאם לחשיפה או אי חשיפה לחומרי שימור וצבעי מאכל הנבדקים בקרב הילדים המוגדרים כהיפראקטיביים. יחד עם זאת דיווחו החוקרים על שונות אישית רבה ברמת התגובה לחשיפה, ככל הנראה תלויה גם בכמות הסף ששונה בכול פרט.
מסקנת המחקר: הורים לילדים המוגדרים היפראקטיביים, צריכים בהתאם לתגובת הילד לשקול הפחתה של מזונות מכילי חומרי שימור וצבע מהתפריט. אין צורך בהפחתה מוחלטת ויש לדעת שהתועלת של הפחתה זו אינה זהה בכל הילדים. יש לזכור כי הפן התזונתי הינו רק מרכיב אחד ממכלול, וטיפולים אחרים כגון פעילות גופנית נמרצת, תוספת אומגה שלוש לתפריט וטיפול תרופתי הולם גם חשובים.